יוסף אלרון, שופט בית המשפט העליון (בדימוס)

השופט יוסף אלרון נולד במעברת “מחנה דוד” שבחיפה. הוא הצעיר מבין תשעת ילדיהם של צדיקה ועובדיה אלפריח ז”ל. הוריו עלו לישראל ממוסול שבעיראק בשנת 1951 למחנה העולים בשער העלייה, יחד עם שבעה מילדיהם. שני ילדיהם הצעירים, וביניהם אלרון, נולדו בישראל.

אביו היה רואה-חשבון במקצועו ועבד לפני עליית המשפחה לארץ בחברת הנפט האנגלית “Shell”. לאחר העלייה ארצה, החל לעבוד ברכבת ישראל וממשכורתו התפרנסה המשפחה כולה, שכן, אמו הייתה אמונה על מלאכות הבית.

את תקופת ילדותו ונעוריו העביר אלרון בצריפים שבמחנה דוד ובהמשך בשיכוני דירות עמידר. את לימודיו בראשית שנותיו העביר בבית הספר היסודי “נירים”, וביולי 1973 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר “תיכון ערב חדש” בחיפה. במהלך תקופה זו, עבד במהלך היום ולמד בבית הספר בשעות אחר הצהריים והערב.

בין השנים 1973–1977 שירת בצה”ל והשתחרר בדרגת סגן.

לאחר שחרורו מצה”ל, עבד בלונדון במסגרות ביטחוניות שונות עד לשנת 1980. באנגליה גם רכש את השכלתו המשפטית, כאשר תואר LL.B. מאוניברסיטת בקינגהאם הוענק לו בחודש מרץ 1983.

בשנת 1983 חזר לישראל והתמחה במשרדי עורכי דין בחיפה – סולומון ליפשיץ ושות’, גורי סובול ושות’, ולאחר מכן בפרקליטות מחוז חיפה. תקופת התמחותו נמשכה שנתיים. בשנת 1985 סיים את התמחותו והוסמך כעורך דין.

החל מתחילת הקריירה המשפטית שלו, ובמשך כ-8 שנים, עבד כעורך דין עצמאי בעיקר בתחום הפלילי במשרד שפתח בשכונת “הדר” בחיפה.

בשנת 2001 סיים לימודי תואר שני במדעי החברה בתחום “מינהל ביטחון לאומי” באוניברסיטת חיפה.

הקריירה המשפטית הענפה של השופט אלרון, עליה ניתן לקרוא בהרחבה במדור עשייה משפטית, החלה בשנת 1994 עם מינויו לכהונת שופט בבית משפט השלום בחיפה, המשיכה עם מינויו לשופט, ולימים לנשיא, של בית המשפט המחוזי בחיפה, והגיעה לשיאה עם בחירתו לכהונת שופט בבית המשפט העליון.