עבירות המתה: החוק והפסיקה
הספר
בשנת 2019 התחוללה מהפכה של ממש בדיני ההמתה בישראל, עם כניסתה לתוקף של רפורמה מקיפה בתחום. רפורמה זו, שטרם הושלמה במלואה, חוללה תמורות מרחיקות לכת בדיני העונשין והגדירה מחדש את עבירות ההמתה לסוגיהן.
בצד חידושיה, מציבה הרפורמה אתגרים משמעותיים בפני העוסקים בתחום – פרקליטים, סנגורים שופטים ואנשי אקדמיה. כל אלו מחויבים כעת להתאים את דרכי עבודתם וטיעוניהם לשינויים המהותיים שחלו בדיני ההמתה. הספר מרכז, מפרט ומנתח את הפסיקה שהתפתחה מאז כניסת הרפורמה לתוקף, תוך יצירת חוט מקשר – רעיוני ומעשי – בין הוראות החוק, כוונת המחוקק ומנסחי הרפורמה, ופסיקת בתי המשפט. הספר מציג את הדין הקודם, עומד על הקשיים שמתעוררים ביישום הרפורמה בחיי המעשה ומציע כיווני מחשבה לעתיד לבוא.
הקדמה מאת שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין
השופט האמריקני הדגול אוליבר וונדל הומס כתב שהמשפט, כמערכת של נורמות חברתיות חיה ונושמת, ניזון מניסיון החיים ולא מגזירות היגיון פורמליות ממילותיהם של כללים המופיעים עלי ספר. כלשונו של הומס:
“The life of the law has not been logic: it has been experience”.
בעולמן של עבירות המתה, אמירה זו נכונה במיוחד. עולם זה מנוהל על ידי מושגים כלליים, מופשטים יותר ומופשטים פחות, אשר מדברים על ״גרימת מוות״ על ידי ״מעשה״ או ״מחדל״; אשר נעשה מתוך ״רשלנות״, ״קלות דעת״, ״אדישות״ או ״כוונה״, עם או בלי ״תכנון״ או “הליך ממשי של שקילה” – כוונה אשר התגבשה בעקבות “התגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות”, או בלעדיו; כאשר הנאשם הגורם למות הזולת פועל “באכזריות מיוחדת״ או, להבדיל, בנסיבות של ״קרבה לסייג״ או של ״אחריות מופחתת״. בתוך מושגים כלליים אלה, ושאר המושגים המשפטיים המופשטים שממלאים את עולמן של עבירות המתה, בתי המשפט אמורים למקם את עובדות החיים שנפרשות בפניהם. עובדות חיים אלה כוללות מקריות ודחפים אנושיים, הכנה מחושבת היטב, מניעים טובים ורעים, נקמה, אובדן שליטה, זעם, ייאוש, דיכאון, תקווה, דם קר וחם, זעקה לעזרה, והתגוננות – ולצידם של כל אלה מתקיימים הכאב והיגון האינסופי של נפגעי העבירה אשר איבדו את יקיריהם.
השופט יוסף אלרון הוא אמן החיבור של עובדות החיים, על כל גווניהן, אל המושגים הכלליים של המשפט הפלילי אשר קובעים את האחריות והעונשים השונים בגין עבירות ובשל מעשי המתה בפרט. עבודתו כשופט בכל בתי המשפט – שלום, מחוזי ועליון – התפרסה על פני למעלה משלושה עשורים. במסגרת עבודתו, הוא פיתח ושכלל הבנה עמוקה של מצבים אנושיים, המשתנים ממקרה למקרה –
ה- situation sense, כפי שכינה הבנה זו קארל לואלין, אחד מגדולי החוקרים של מלאכת השפיטה – לצד ידע נרחב, הדיוק האנליטי והחוכמה המעשית, אשר נדרשים להתאמת מושגיו הכלליים של המשפט הפלילי לעובדות המקרה שהובא להכרעתו של בית משפט.
ניסיונו השיפוטי של אלרון בתחום עבירות המתה הוא עצום וייחודי. ניסיון זה החל כבר בבית משפט השלום בחיפה כאשר אלרון מונה לשמש שופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות, התשי”ח– 1958 . בשנים מאוחרות יותר, כשופט וכנשיאו של בית המשפט המחוזי חיפה, השופט אלרון דן במאות אישומים במעשי רצח והריגה – דיונים שהתקיימו בפני הרכבים שונים, שרובם נוהלו על ידו. עבודת השופט אלרון בבית המשפט העליון תרמה תרומה סגולית לפיתוח המשפט הפלילי – זאת, הן במישור המהותי של דיני העונשין והן בהיבטים השונים של פרוצדורה וראיות.
תרומה זו באה לידי ביטוי גם בעשיית האיזונים הלא פשוטים בין זכויות הנאשם לבין האינטרס החברתי באכיפתו יעילה של הדין הפלילי. תרומתו של השופט אלרון למשפט הישראלי לא פסחה על עבירות המתה, אלו שהיו קיימות לפני הרפורמה שנקבעה בתיקון 137 לחוק העונשין, ואלו שאחרי הרפורמה. יתרה מכך, מדובר בתרומה משמעותית ביותר אשר כוללת שורה ארוכה של פסקי דין תקדימיים, שנדונים בספר זה לצד פסקי דין חשובים נוספים.
הספר כולו, הוא חיבורו המרשים של השופט אלרון אשר נכתב יחד עם עוזרו המשפטי, עורך הדין עומר רזין. ספר זה, כשמו כן הוא, עוסק בעבירות המתה, החוק והפסיקה. מדובר בחיבור ממצה ועדכני אשר דן בכלל עבירות ההמתה ומציג את המצב המשפטי שלפני הרפורמה ואת המצב המשפטי העכשווי. דיון זה מבוסס על סעיפיו הרלבנטיים של חוק העונשין, התשל”ז–1977 – אלה ששונו במסגרת הרפורמה, ואלה שנשארו כמות שהם – והפסיקה שיישמה אותם.
הספר מנתח את הגדרותיהן של עבירות ההמתה – על רכיביהן ההתנהגותיים, הנסיבתיים והנפשיים – בהתאם למדרג החומרה: רצח בנסיבות מחמירות, עבירת הרצח הבסיסית, המתה בקלות דעת, וגרימת מוות ברשלנות (לצד עבירת הריגה, שהיתה קיימת לפני הרפורמה ופסה מן העולם). על רקע זה, הספר דן במדיניות הענישה בעבירות המתה – ובפרט, במדיניות הענישה ביחס לעבירת הרצח הבסיסית, אשר באה בעקבות ביטולו של מאסר עולם כעונש חובה שהוטל בעבר בגין כלל מעשי הרצח.
כמו כן דן הספר בניסיון לרצח, בשותפות לדבר עבירה על צורותיה, ובייחוס האחריות למעשי המתה למבצעים צוותא חדא. הספר מנתח גם את ההגנות והסייגים השונים לאחריות פלילית בגין מעשי המתה, ואינו פוסח על ענייני ראיות – שכוללים את נטל השכנוע, נטל הבאת ראיות ומידות ההוכחה – ועל הוראות הדין בדבר התיישנות עבירות. בנוסף, הספר מתעמק בענייני הקשר הסיבתי: מסכת דינים אשר מייחסים לנאשם אחריות בגין גרימת מותו של אדם אחר, בהינתן גורמים נוספים ובלעדיהם. הסדרי המעבר לדין שאחרי הרפורמה, אף הם נדונו בספר. במרכזם עומד סעיף 5 לחוק העונשין ו”כלל הדין המקל” שבו, לגביו ניתנו מספר פסקי דין חשובים – רובם, מפרי עטו של השופט אלרון – שהספר מציג בפני קוראיו.
השופט אלרון ועורך הדין רזין בחרו שלא להסתפק בהצגת הדין המצוי – הצגה, שמטבע הדברים תופסת את חלקו הארי של הספר. הספר מכיל בתוכו דיון תמציתי חשוב בדין רצוי, במסגרתו נבחנו, בעין ביקורתית, לקחי הרפורמה בעבירות המתה.
הספר כתוב באופן בהיר ומסביר היטב הסדרים משפטיים מורכבים. בתור שכזה, הוא נגיש לא רק לעורכי הדין, לשופטים ולאנשי האקדמיה אשר מתמחים בתחום הפלילי, אלא לכל משפטן וגם לתלמידי משפטים. ספר זה הוא בגדר קריאת חובה לכל העוסקים במשפט פלילי.
תודות
השופט יוסף אלרון תורם ברגשי תודה והערכה עמוקה, את מלוא חלקו כשכר הסופרים לעמותת חטיבת גולני. עמותה זו פועלת למען משפחת גולני – לוחמי החטיבה, בוגריה וחלליה – על בסיס ערכי גולני של ערבות הדדית, רעות ומשפחתיות, ומרכזת את פעולותיה לחיזוק וסיוע לחיילי החטיבה בשירות ואחריו, להנצחת החללים ולמען חטיבת מורשת גולני.
אנו מודים לשופט אלכס שטיין על כתיבת הספר, על קריאת הטיוטה ועל דברי ההקדמה מחממי הלב.
עוד תודה לעורך הדין מתן גולדבלט על ההשקעה והתרומה מאירות העיניים.
הודרנו נתונה גם לעורכי הדין מיכאל כהן ואליוט גלד, אשר בתובנותיהם תרמו לספר מכישוריהם הרב.
לבסוף, נודה לגב’ טלי פלד, על עבודתה העריכה המקצועית ויעילה.
מכתב הוקרה מאת עמותת גולני
יוסף היקר,
ברצוננו להודות לך מקרב לב עלתרומתך הנדיבה לעמותת ידידי גולני. בחירתך להקדיש את תמלוגי ספרך למען חיילי גולני, במיוחד בימים אלה, מרגשת ומעוררת השראה.
למכתב המלא
