יוסף אלרון, שופט בית המשפט העליון (בדימוס)

ערעורים הדדיים (המערערים על הכרעת הדין והמדינה על קולת העונש) על הרשעה ברצח באדישות, ודיון בקשר הסיבתי, היסוד הנפשי והעונש הראוי.

בית המשפט קיבל את ערעור המדינה והחמיר את העונש. נקבע כי הרשעה ברצח באדישות (לאחר הרפורמה) דורשת רמת ענישה הולמת וגבוהה משמעותית מעבירת הריגה, וכי מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי המחוזי היה נמוך ורחב יתר על המידה.

ערעור על הרשעתו של המערער ברצח גבריסוס מהרי קינדה ובשיבוש מהלכי משפט, ועל עונש של 21 שנות מאסר בפועל.

בית המשפט דחה את הערעור. נקבע שהמחוזי שגה באי-הכרעה מפורשת ביסוד החפצי (כוונה או אדישות). לאור נסיבות הדקירה, חזקת הכוונה התקיימה, ולא נמצאה הצדקה להרשעה באחריות מופחתת או להקלה בעונש בגין התגרות, לאור חומרת המעשים.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שבמסגרתו הורשעה המערערת בהמתה בנסיבות של אחריות מופחתת בשל הפרעה נפשית חמורה.

בית המשפט דחה את הערעור. נקבע כי נטל ההוכחה לקיום נסיבה מקילה הקשורה לביצוע העבירה מוטל על הנאשם במאזן הסתברויות. הרשעה בהמתה באחריות מופחתת מבטאת הכרעה במידת האשמה, וכי בית המשפט המחוזי קבע את העונש כראוי.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר שהמערער הורשע ברצח (בכוונה) ובשיבוש מהלכי משפט, ובמוקד הדיון קולת העונש.

בית המשפט קיבל את ערעור המדינה והחמיר את העונש. נקבע כי מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי המחוזי היה נמוך מדי, וכי נסיבות הרצח (בכוונה) היו חמורות, כולל פעולות טשטוש והסתרה. מצבו הרפואי של המערער אינו מצדיק הקלה כה משמעותית.

ערעור על חומרת עונש מאסר העולם שנגזר על המערער בגין הרשעתו ברציחתם של גיסו ואחיינו, ובחינת היחס בין עבירת הרצח הבסיסית לעבירת ההמתה באחריות מופחתת.

בית המשפט דחה את הערעור. נקבע כי עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת אינה מהווה הסדר ממצה, וכי מצבו הנפשי או התגרותו של נאשם יכולים למתן את אשמתו, גם אם לא בעוצמה שמצדיקה הרשעה באחריות מופחתת. הערעור נדחה והעונש נשאר על כנו.

ערעור המדינה על קולת העונש וערעור המשיב על הכרעת הדין וחומרת העונש, בגין הרשעתו ברצח רעייתו ובאיומים.

בית המשפט דחה את ערעור המשיב על הרשעתו וקיבל חלקית את ערעור המדינה על קולת העונש. הודגש כי הרפורמה בעבירות ההמתה מחמירה ערכית ועונשית במקרה של רצח באדישות, וכי עונש של 22 שנות מאסר בפועל למשיב, חרג מהמדיניות הראויה.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שאישרה צו אשפוז למשיב (שזוכה מניסיון רצח עקב מצב פסיכוטי) לתקופה מרבית של שנה אחת, ודיון בהיקף שיקול הדעת לקצוב תקופת אשפוז קצרה מהמקסימום.

בית המשפט קיבל את ערעור המדינה. נקבע כי הגם שחוק טיפול בחולי נפש מאפשר קיצור תקופת אשפוז, יש לעשות זאת רק ב”נסיבות מקלות במיוחד” שאינן קיימות ברצח או ניסיון רצח. המחוזי שגה בקביעת תקופת אשפוז מקלה של שנה.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בנוגע לתקופת האשפוז המרבית שניתן לקצוב לנאשם-חולה-נפש בגין אישומו בעבירת הרצח הבסיסית לפי חוק טיפול בחולי נפש.

בית המשפט קיבל את ערעור המדינה. נקבע כי תקופת האשפוז המרבית לנאשם-חולה-נפש בגין עבירת רצח בסיסית היא 25 שנים, ולא 20 שנים. הובהר כי האשפוז אינו עונש, ואין ללמוד מעבירות המתה באחריות מופחתת לצורך קביעת תקופה זו.

ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, במוקד הדיון קו הגבול שבין עבירת הרצח הבסיסית לבין עבירת הרצח בנסיבות מחמירות.

בית המשפט דחה את הערעור, ואישר את הרשעת המערער ברצח בנסיבות מחמירות ועונש מאסר עולם. נקבע שהמעשים בוצעו לאחר תכנון ממשי או שקילה, המתבטאים בהכנת מכשיר ההמתה ובפעולות ההסתרה שלאחר מכן, המלמדות על גיבוש החלטה להמית.

ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגין רצח אחותו, ובחינת השלכת הרפורמה בעבירות ההמתה על עניינו, בפרט אם מעשה ההמתה נעשה “לאחר תכנון או הליך ממשי של שקילה”.

בית המשפט דחה את הערעור. נקבע כי הרפורמה בעבירות ההמתה אינה חלה במקרה זה כמקלה, ולא הוכח תכנון או שקילה מספקים לרצח בנסיבות מחמירות. נסיבות כמו הצטיידות בכלי המתה או פעולות הסתרה אינן מצביעות על נסיבה מחמירה.

ערעור המערער על הרשעתו ברצח אמו באדישות (לפי הדין החדש) ועל העונש, וערעור המדינה על קולת העונש.

בית המשפט דחה את ערעור המערער וקיבל את ערעור המדינה, והחמיר את עונשו מ-18 ל-22 שנות מאסר בפועל. הודגש הצורך לשקף רמת ענישה הולמת וגבוהה באופן משמעותי במקרה של המתה באדישות לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה.

ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בהם הורשע ברצח אחותו, חטיפה לשם רצח, הצתה וחבלה בכוונה מחמירה.

בית המשפט דחה את הערעור ואישר את הרשעות המערער, כולל מאסר עולם. נקבע כי שקרי המערער בחקירותיו ובבתי המשפט תרמו למסקנה המרשיעה. מעשי רצח על רקע “כבוד המשפחה” נחשבים למקרים החמורים ביותר.

ערעור בנושא הרפורמה בעבירות ההמתה ו”פתח המילוט” בסעיף 301א(ב) לחוק (אחריות מופחתת בנסיבות מחמירות).

הדיון התמקד ב”פתח המילוט” בסעיף 301א(ב) לחוק, המאפשר הרשעה ברצח בסיסי במקום בנסיבות מחמירות במקרים חריגים ונדירים כאשר דרגת האשמה אינה מצדיקה את התיוג החמור ביותר. הנטל להוכחת נסיבות אלו מוטל על הנאשם במאזן הסתברויות.

ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כאשר המערער משיג על חומרת העונש והמדינה מערערת על קולתו, בגין הרשעה בעבירת רצח “הבסיסית”.

בית המשפט דחה את ערעור המערער וקיבל את ערעור המדינה. הודגש כי מדיניות הענישה הראויה בעבירת הרצח הבסיסית לאחר הרפורמה מחייבת שיקוף חומרה ועקרון קדושת החיים, וכי עונש מאסר עולם שמור למקרים החמורים ביותר.

ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בהם הורשע המערער בעבירת רצח, איומים ושיבוש מהלכי משפט, ונגזר עליו מאסר עולם.

בית המשפט דחה את הערעור ואישר את הרשעות המערער. נקבע כי התנהגותו של המערער הייתה מחושבת ומתוכננת, ולא מאפיינת אדם שיכור חסר מודעות. גרסתו לפיה אינו זוכר את האירוע בשל שכרותו נדחתה כלא אמינה.

ערעור על הרשעת המערער ברצח בכוונה תחילה של אשתו ובעבירות שיבוש מהלכי משפט ומסירת ידיעות כוזבות, וכן על עונש מאסר העולם שנגזר עליו.

בית המשפט דחה את הערעור והותיר על כנה את הרשעת המערער ברצח אשתו. נקבע כי אין צורך להוכיח מניע בעבירת רצח, ולשקריו של המערער בחקירה ובעדותו ניתן משקל ראייתי מסוים, המשלימים את מכלול הראיות נגדו.

ערעור על הרשעה (לא צוין) ובחינת מצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע מעשים ויישום סעיף 300א לחוק (אחריות מופחתת).

בית המשפט דן ביכולתו של המערער לעמוד לדין ובמצבו הנפשי בעת המעשה. נקבע כי ענישה מופחתת לפי סעיף 300א שמורה למקרים גבוליים ונדירים שבהם הנאשם עמד על סף סייג אי-שפיות, ותחושת הצדק מחייבת שלא לגזור מאסר עולם.